פרויקט שבוע של החלטות לשנה החדשה | חלק 2

החלק הזה של הפרויקט יעסוק בנושאים הבאים:

הצעדים לקבלת החלטה שתחזיק לאורך זמן.

הסטנדרטים והזהות שלך.

ההבדל בין צריך/ה ל- חייב/ת.

את החלק הקודם סיימנו בשאלה: במה כרוכה קבלת החלטות לשינוי, ולא רק לשנה החדשה אלא לכל חייך? ומכאן נמשיך...

התשובה מורכבת מ- 4 צעדים שיביאו אותך לשם ועליהם אפרט:

למי שלא קרא את החלק הקודם מומלץ לקרוא אותו - כאן

הצעד הראשון הוא חזון:

חזון שמתאר מה את/ה באמת רוצה!

לא מה את/ה חושב/ת שאת/ה רוצה או מקווה שיקרה כמו למשל "אני אפסיק לאכול הרבה סוכר", או "אני אפסיק לעשן", או למשל "לרדת 6 קילו".

הבעיה עם הדוגמאות הללו היא שהן אינן מעוררות השראה...

הן לא אומרות מה תקבל/י, הן יותר מתארות מה את/ה לא הולך/ת לקבל או "להפסיד", וברור שמאוד קשה לעמוד מאחורי הרצונות הללו.

חזון מדבר על מה את/ה עומד/ת ליצור!

חזון גורם לך להתרגש!

חזון צריך למשוך אותך ברגעים מאתגרים, לא משהו שאת/ה צריך/ה לדחוף את עצמך כדי לעמוד באותם רגעים.

אם נחשוב על כך לרגע - דחיפה מצריכה כוח רצון, ומה לעשות, כוח רצון לא מחזיק לתמיד!

מה שמחזיק זה משהו שמושך אותך, משהו שמרגש אותך בצורה יוצאת דופן, משהו שאת/ה רוצה כל-כך שאת/ה חושב/ת על זה כל הזמן וזה הדבר הראשון שעולה לך בראש בבוקר, משהו שמושך אותך לעלות שלב אחד למעלה ועוד שלב אחריו – זה החזון שאת/ה מחפש/ת ליצור.

החזון הזה צריך להיתמך בסיבות מספיק חזקות, שגם הן תגרומנה לך להמשיך למרות האתגרים שבדרך.

מה שמביא אותנו לצעד השני...

הצעד השני הוא סיבות:

הסיבות שאת/ה מחפש/ת יכולות להיות חיוביות וגם שליליות!

"אם אני לא אעשה את (השלם את החסר) – אני אשלם על כך ביוקר!" - זו סיבה מעולה!

"אם אני אעשה את (השלם את החסר) – זה מה שאני ארוויח / זו ההנאה והסיפוק שאקבל" – זו גם סיבה מעולה!

הנה משפט שכדאי לכתוב במקום בולט: סיבות זה הדבר הראשון שאת/ה צריך/ה - התשובות תגענה מיד אחר-כך!

אם יש לך חזון מרתק וסיבות מעולות את/ה תעשה/י דברים שאנשים אחרים במצבך לא יעשו או יחשבו לעשות, גם אם תיכשל/י, תחזיר/י את עצמך במצב כזה מיד למסלול ללא עיכוב – אני סבור שתוכל/י להיזכר בכמה סיטואציות בחיים שאלה בדיוק הדברים שעשית בין אם במודע או שלא.

הצעד השלישי הוא להזכיר לעצמך:

כן, לחזור ולהרגיש את החזון הזה כל יום ובאופן קבוע, על מנת למקד את עצמך.

זוכרת שחיפשת את הדגם הספציפי של האוטו שהיה לך בראש ו"פתאום", הדגם הזה התחיל לצוץ פתאום בכל מקום שעברת?

זוכר את הגאדג'ט הזה שלא הפסקת לחשוב עליו ועד שלא היה לך אותו, שמת לב שבערך לכל אדם ברחוב יש אותו?!?

זה בדיוק העניין – כשאת/ה מזכיר/ה למוח שלך על בסיס יומי מה את/ה רוצה, מתבל/ת את זה בחזון סקסי וסיבות מעולות, הוא מתחיל לחפש לך את התשובות...

אם נחזור ונשחזר לרגע מה רוב האנשים עושים בשנה החדשה נגלה שהם מכינים רשימת משאלות, אין להם חזון, חסרות להם סיבות מעולות, והם לא מסתכלים יותר על הרשימה הזו עד שהם מגלים שהם לא עמדו בהחלטה או.. שהגיעה שנה חדשה... התוצאה? אין צורך לפרט...

סטנדרטים

בסופו של יום על מה אנחנו מדברים?

כשאנחנו מדברים על שינוי לשנה החדשה או שינוי מתמשך לטובה בחייך, אנחנו מדברים בסופו של יום על להעלות את הסטנדרטים שלך.

שינוי מתמשך שונה מהצבת מטרה - לא תמיד תצליח/י להגיע למטרה, אבל ההתנסות בדרך למטרה תמיד תעלה את רף הסטנדרטים שלך.

צורה אחרת להסביר את הנושא הוא שרובנו מקבלים את מה שאנחנו חייבים, ולא מקבלים את מה שאנחנו רוצים.

לרובנו יש עוד רשימה מלבד רשימת המשאלות והיא רשימת הרצונות.

אני צריכה להפסיק לעשן.

אני צריך לרדת במשקל.

אני צריכה להתעמל יותר.

אני צריך למצוא עבודה חדשה.

גם ברשימה הזו אם זה מצליח יופי, אם לא זה כמובן מאכזב אבל לא באמת נורא...

לעומת זאת, כשאתה מחליט לעבור מרוצה לחייב, כשאתה מחליט שאתה חייב את (השלם את החסר), שלא מעניין אותך כלום ואתה פשוט חייב ותמצא כל דרך להגיע לזה - זה נקרא להעלות את הסטנדרטים שלך.

אני בטוח שאתה יכול לחשוב על סיטואציה בחייך שהגעת למצב שאמרת לא עוד, אני חייב לעשות את זה ולא משנה מה, ומאותו רגע שבו בחרת להעלות את הסטנדרט שלך באותו היבט בחייך, לא היה אותו דבר יותר נכון?

אולי את מכירה חברה או שמעת על מישהי שעישנה כל חייה, אמרה שהיא צריכה להפסיק.

יום אחד התקף לב בא "לבקר" אותה וקצת אחרי שהיא יצאה מזה היא אמרה לא עוד! משהו השתנה.

מה שהיה "צריכה" הפך ל- "חייבת" והכל השתנה... אגב ישנה "תופעת לוואי" שבאה יחד עם זה – את לא צריכה לדחוף את עצמך פתאום, את נמשכת לעבר אותו חזון...

הזהות שלך והפיל בקרקס

מה שקורה הוא שכשאנחנו במצב של 'חייב' זה הופך להיות חלק מאיתנו, חלק מהזהות שלנו.

אנשים מתחייבים למי שהם מאמינים שהם, לזהות שלהם.

אם פלוני יגיד לך "אני עובד עכשיו קשה לנסות להפסיק לעשן, אבל אתה יודע – אני מעשן כל החיים שלי, אני מעשן במהות שלי!" את/ה יודע/ת שההפסקה שעשה השבוע מעישון היא זמנית בלבד...

אנחנו מתנהגים בעקביות בהתאם לאמונה שלנו לגבי עצמנו, לאופן שאנחנו תופסים את הזהות שלנו.

בהקשר הזה נקודה למחשבה: כשאת/ה אומר/ת "אני לא כזה בנאדם" או "אני לא הטיפוס שיעשה דבר כזה", נסה/י להשיב לעצמך על השאלות: מתי קיבלתי את ההחלטה הזו? אולי הגיע הזמן לשנות אותה?

בחלק מהמקרים מדובר בסט של אמונות וסטנדרטים שנקבעו הרחק בגיל ההתבגרות.

אמונות לגבי מי את/ה, איך את/ה מגדיר/ה את עצמך, מה את/ה מסוגל/ת וזה הופך עם הזמן לתקרת הזכוכית שקשה לנו מאוד לנפץ...

למה הדבר דומה?

אולי יצא לך לראות פיל בקרקס כשהוא מחובר לשרשרת קטנה שתקועה באדמה.

שרשרת שברור שאותו פיל יכול להשתחרר ממנה ובדרך להרוס את כל מה שעומד בדרכו.

הוא לא עושה זאת. למה בעצם?

הסיבה נעוצה בעובדה הבאה:

כאשר היה הפיל רק פילון קטן וחלש, הוא חובר לשרשרת חזקה שהייתה מקובעת היטב באדמה – כפילון קטן הוא ניסה להילחם עד שאחרי תקופה מסוימת הוא הפסיק לנסות וקיבל את העבודה שכאשר הוא בשרשרת, אי אפשר להשתחרר, פשוט כי "ככה זה בחיים"...

לי הסיפור הזה גרם לתהות לגבי כל מיני סיטואציות / מצבים / אמונות שאמרתי עליהן "ככה זה בחיים", מקווה שזה מעלה גם כמה תהיות אצלך.

צריך/ה או חייב/ת

אם כך, במידה והסטנדרט של פלוני הוא 'אני אתלט' - זו הזהות שלו, הוא יעשה את כל מה שביכולתו ועוד קצת כדי לעמוד בזהות הזו, זה מי שהוא.

פועל יוצא מכך הוא שהפעולות שהוא עושה חופפות את הסטנדרט הזה, למשל הוא קם בבוקר והדבר הראשון שהוא רואה זה את נעלי הריצה / הליכה שלו.

במידה והסטנדרט של אלמוני הוא לכיוון השני - קרוב לוודאי שהוא קם בבוקר הוא רואה את הכפתור בשעון שמפסיק את הצלצול, או חושב על עוגה במקרר שממתינה לו.

אם נחשוב על כך לרגע, כשאנחנו רואים מישהו/י חטוב/ה ושואלים "את/ה מתאמן/ת?" - אנחנו יודעים בדיוק מה התשובה :)

אדם חטוב הוא התוצאה של פעולה (אימון גופני בדוגמא הזו) שנעשית על בסיס קבוע.

אגב, לאותם אנשים אין יותר זמן מאשר לך או לי והם לא פחות עסוקים ממני וממך – ההבדל הוא שאצלם להיות חטוב זה 'חייב' ולא 'צריך'.

הנה עוד משהו לרשום במקום בולט: רצונות לרוב לא מתגשמים באמת, מחויבות לסטנדרטים כן!

אותו דבר לגבי כסף.

אצל רוב האנשים המחשבה היא חייבים לשלם חשבונות, וזה גם המיקוד שהם דורשים מהמוח שלהם – דרך לשלם את החשבונות גם בתנאים של כלכלה במיתון ויוקר מחיה.

אצל חלק מהאנשים המחשבה היא שחייבים לשלם את החשבונות לפחות חלק מהזמן, וכן רוב הזמן הם משלמים את החשבונות.

אצל חלק מהאנשים הסטנדרט הוא לא רק לשלם את חשבונות שלהם, אלא גם לשלם את החשבונות של אח או אחות.

דוגמא לכך אפשר למצוא במקרה של אדם שהסטנדרט שלו היה לשלם את החשבונות, כשהתברר לו שאח שלו חלה במחלה שהצריכה טיפול רפואי יקר, יקר בהרבה ממה שאח שלו יכול היה להרשות לעצמו (סיבה טובה?).

האהבה האינסופית שלו לאחיו, יחד עם ההחלטה שאין דבר כזה שהוא לא נלחם עד טיפת דמו האחרונה בשביל שאחיו לא ילך בטרם עת (חזון שימשוך אותך?), הביאה אותו ממצב של 'רוצה יותר מאשר לשלם את החשבונות' ל- 'חייב יותר מאשר לשלם את החשבונות' – הסטנדרט עלה, ובכוונה לא אפרט אם הוא הצליח בסופו של דבר, רק אכתוב שחייו השתנו...

חשוב להדגיש, חייו השתנו.

העולם נשאר אותו עולם עם כלכלה מקרטעת, שחיתות, ושאר דברים שלא היו לו שליטה עליהם.

הוא הפעיל את ההשפעה שלו על הדבר היחיד שיכול היה להשפיע עליו – הוא עצמו.

אצל חלק מהאנשים הסטנדרט הוא שהם חייבים (חייבים! לא רוצים) שיהיה להם המוווון כסף כדי לחיות ברווחה, כדי לתרום ולהשפיע לטובה והם מוצאים את החזון, הסיבות המשמעת העצמית ו.. הדרך לעשות זאת.

כן, יש גם נוכלים והשיטה היא אותה שיטה שבה הם מעלים את הסטנדרטים שלהם (כפי שהם רואים אותם), כך שבסופו של דבר גם הם מוצאים את הדרך לעשות זאת.

לסיכום, משפט המפתח של חלק זה להתפתחות ושיפור הוא – העלה את הסטנדרטים שלך!

בחלק האחרון אפרט על הצעד הרביעי ומספר טיפים אופרטיביים להוציא את הכתוב את הפועל.